כיפרנו על מעשינו במישרין בפני אנשים אלו כאשר הדבר ניתן, פרט למקרים שמעשה זה יפגע בהם או באחרים.

צעד זה, הוא צעד המשך לצעדים הרביעי והשמיני.

איננו יכולים לעשות חשבון נפש לטובת שלווה ולרכוש אותה על חשבון שלוותם של אחרים.

צעד זה לא עוסק רק בסליחה אלא גם בכפרה ובלקיחת אחריות. ההבדל בין סליחה וכפרה הוא הכרחי. סליחה יכולה להסתכם בבקשת סליחה חד פעמית, מבלי לתקן את המציאות. כפרה מחייבת אותנו לשנות את דרכינו ולקחת אחריות על תיקון המצב.

תיקון המצב כרוך בחרטה והבנה שמעשינו פוגעים באחרים. בחשבון הנפש נשאל מה עלינו לעשות כדי לתקן את המצב? האם תיקון המצב כרוך בפגיעה נוספת במישהו? לשם כך נתייעץ עם חברים וחונכים – מהי הדרך הטובה ביותר להביע חרטה ולתקן את המצב, מבלי לגרום לפגיעה נוספת. אנו מעוניינים בכפרה על המעשים שלנו, ולא ליצור פגיעה נוספת  באנשים שאנחנו אוהבים. כפרה שיש בה פגיעה באחר, מוסיפה צער, טינה ותחושת אשמה.

במידה ואיננו יכולים לכפר על המעשה מול הנפגע, כיוון שאינו בחיים או שאיננו יודעים את זהותו, נממש את הכפרה בעזרת מעשה חיובי שקשור לפגיעה – כגון תרומה לאוכלוסיה הנפגעת, כדי לתקן את העוול שנעשה.